מגדלור חדש

מספר מקרים לא נעימים שאירעו לי בימים האחרונים, וביניהם התמודדות מרגיזה מול גוף סמכותי אטום, מפגש לא מוצלח בין הראש שלי לפינתו המחודדת של חלון (שתוצאתו הייתה דימום לא מבוקר), והבהלה שבהבאת כל עבודת הבימוי של החודשים האחרונים אל הכתב, התישו אותי לחלוטין. על סף השבירה, הייתי מוכרחה לקחת צעד אחורה, להביט על הכל לרגע אחד מבחוץ, לנשום עמוק.

רסיסי מוזיקה חדשים להם ציפיתי זמן רב הונחו לצידי, אך לא הייתי מסוגלת להעניק להם את תשומת הלב הראויה, מנותקת לחלוטין החלטתי לשמור אותם לרגעים מתאימים יותר.

המשכתי לשוטט, מחפשת אחר מנגינה שתוכל לשמש פסקול מתאים לשבוע העמוס הזה, פסקול שיציל אותי מפניי הקריסה הצפויה ששלחה לי את אותותיה ממעבר לפינה.

בהיתי לרגע בחלל האוויר, תוך כדי האזנה דווקא למוזיקת הקיץ שסימלה עבורי את סיומה של השנה הקודמת, הצלחתי לזהות קרן אור בתוך ערפל הזיכרונות המוזר, שעטף אותי באותה עצבות ישנה.

כשהייתי קטנה, סיפרו לי סיפור על טיבם של מגדלורים. בדמיוני ניצב ממש כמו אז, אותו ספן אשר איבד את דרכו בים, ובעזרת אותו מגדלור, השולח אליו קרן אור ענקית, הוא מצליח לשוב אל הנמל ואל ביתו. 
מאותו הרגע ידעתי שאני אוהבת מגדלורים.

מצאה חן בעייני העובדה שתמיד יהיה שם מישהו שיוכל לכוון אותי אל הדרך הנכונה, אור שיעניק תקווה.

במבחן המציאות הרעיון לא תמיד הוכיח את עצמו, למשל השבוע האחרון, בו מצאתי עצמי לבד, די אבודה.

אך ממש לקראת סיומו של היום, מצאתי לי מגדלור חדש-

The Lighthouse And The Whaler

  

כנראה עוד אחת מן הלהקות, שמצאו חן בעייני כבר משמיעה ראשונה. 

הפתעה משמחת, הייתה הגילוי על דרך הקמת הלהקה, שהחלה את דרכה לאחר ניגון אקראי באמצע שדה.

בזמן שהמתינו לצילום משותף, הרימו השלושה את כלי הנגינה שלהם, החלו להשמיע מספר צלילים שהפכו במהרה לשיר, ומשם הדרך להחלטה על הקמת להקה משותפת הייתה קצרה מאוד.

אני מאמינה, ששלושת העלמים הצעירים מאוהיו יישארו לצידי כעת למשך תקופה, ואפילו נוטה לפתח תקוות שווא שקרן האור החדשה שלהם תצליח לכוון אותי בזמן הקרוב אל הדרך הנכונה.

אולי, אדע איך לשוב הביתה.