נדודי שינה, שנת יתר והמוזיקה שביניהם

תקופה ממושכת שבה אני לא מצליחה להירדם בלילות. מתהפכת מצד לצד, לצדם של אי אילו פסקולים ליליים.

אתמול נחצו אפילו הגבולות שלי בתור אחת שממילא לא ישנה הרבה. שעתיים של שינה, מול יום עמוס שעמד בפתח.

בדרכי אל התחנה, אחריי שתיית כמות לא מבוטלת של מיץ פסיפלורה (נגמר אתמול מיץ התפוזים*), הייתי מוכרחה למצוא דרך להתעורר ומיד. דרך זו נמצאה ללא קושי מרבי באמצעות השיר הבא:

The Go! Team- Buy Nothing Day 

כמובן שההתעוררות המזויפת הזו לא החזיקה מעמד יותר ממספר שעות, אחרי שעתיים בצוותא עם קפקא נפלתי אל המיטה ונרדמתי. ישנתי כל כך טוב, כל כך הרבה, כל כך חזק- עד שהייתי בטוחה שחלפו להם כמה ימים. אולי זה בזכות האלבום שלצידו נרדמתי; "Hardcore Will Never Die, But You Will". 

Mogwai ואני דווקא לא תמיד היינו בקשרי ידידות טובים, אבל מהרגע שבו הודלף האלבום הנוכחי, הנפילה שלי לתוכו הייתה מיידית. כנראה שאלה של הרגע הנכון והנקודה הנכונה בחיים. 

היום, שניה אחריי שאחד משירי האלבום (דווקא את שמו לא אציין) ניפץ אותי לרסיסים, הצלחתי סוף סוף לישון. 

האלבום המלא להורדה