יום רביעי, 20 באפריל 2011

חג העבדות+ גרסת כיסוי (ה') - לא קיצור ליהוה אם תהיתם לעצמכם...

החופש שלי התחיל במסע ספונטני שסופו כמו לא נראה באופק, וכל התרחשות בו הייתה חגיגה של חברים טובים, שמש וים מלווה בווינשטפן. אך אז הייתי מוכרחה לשוב אל המציאות...
שלושה ימי עבודה בהם שמעתי הרבה יותר מידי פעמים את צירוף המילים "מים, זיתים, תפריטים!". מיד לאחר מכן חוברתי לאינפוזיית לימודים (דבר שהיה לא קל בכלל לעשותו, ולצערי עדיין לא סיימתי). אך הנוראי מכל, הגרסה החינמית שפותחת קבצי זיפ נסגרה בפניי, כך שכעת אין ביכולתי להוריד מוזיקה חדשה, דבר מתסכל בייחוד לאור העובדה שהודלף האלבום החדש של Fleet Foxes.
שיהיה ברור, אני לא מאמינה באחד אלוהינו, אבל ככל הנראה פשוט הייתי אמורה לחכות לתאריך היציאה האמיתי של האלבום (ובכל זאת כבר האזנתי כמעט לכל השירים ביוטיוב- כופרת שכמותי).

כל הדברים שנאמרו ממש לא מסמלים את חג החופש, אלא להפך- עבדות לעבודה וללימודים, אבל הם באמת נעשים למען מטרות נעלות. הראשונה היא כמובן הטיסה לאירופה שמתקרבת אליי בצעדיי ענק (= אין ספור הופעות מעולות שאני מצפה להם כבר חודשים! והופעה של cocoon שנוספה לפניי שבוע לרשימה!) , השניה היא סיום הלימודים (מטרה לא נעלה, אבל חיונית).
ממילא מחר אני יוצאת לחופש אמיתי, וגם אם הוא רק של ארבעה ימים, הוא יהיה נפלא, כך שאין לי שום סיבה להתמרמר.
(מלבד העניין של קבצי הזיפ כמובן).

אז אחריי כל הדיבורים המיותרים, הנה הקאבר שעשה לי את החודש, וככל הנראה היה בכלל צריך להשתייך לפוסט הקודם אם לא הייתי לוקה בעצלנות יתרה.


מעבר לעובדה שגרסת הכיסוי הזו של boy&bear לcrowded house יפיפיה, היא גרמה אצלי למספר תוצאות...
1. ההרהור: האם נגזר עליי לאהוב כל להקה ששמה כולל את המילה bear? ואם כן, האם עליי להוסיף את זה לרשימת הדברים המוזרים שאני אוהבת, ככל הנראה- כן.
2.המעשה: קניית אלבומם של crowded house בעת ביקור קצר ולא כל כך נחוץ בטאור רקורדס. 
3. התובנה: crowded house הם להקה בינונית. נחמדה ולא יותר.
4. מוסר ההשכל: דובים מסוגלים להפוך כל יצירה למשהו שאני לבטח אוהב.
5. מוסר ההשכל השני: להפסיק לקנות בטאור רקורדס כי הם יקרנים, ואני צריכה לחסוך כסף לאירופה! 
6. ההתמרמרות: למה לא ניצלתי את תווי הקניה לחג? - טוב נו, תמיד שנאתי את פסח.




יום שני, 11 באפריל 2011

מחסום כתיבה ותקופה נפלאה

כבר כמעט שבועיים, שלא הזדמן לי לסיים את הפוסט הזה אשר שורטט על מספר רב של פתקיות צהובות ושאר גזרי דפים.. וגם כעת הוא מתפרסם באופן חלקי למדי. (ולכן מובטח שיצורף לו בקרוב פסקול שלם ומיוחד), אך זה המיטב שביכולתי כרגע..

החיים שלי מלווים על ידי פסקול משתנה בו אני בחורת בהתאם לרגש, להתרחשות או סתם לפי גחמה רגעית.
למזלי התקופה האחרונה שלי לוותה בפסקול יפיפה שהיווה מבחינתי הגדרה מדויקת לרגע.
מן פסקול כזה, שמוהל בתוכו ציפייה גדולה ואושר שממלא כל חלל בגוף, הרבה התרגשות וחמימות ראשונית של הקיץ שמגיע אליי.

אני משערת שזה השיר שמאפיין את התקופה הנפלאה הזו בצורה הטובה ביותר. המדויקת ביותר. היפה ביותר.
 Cocoon- Hummingbird
לצמד הצרפתים האלו יש יכולת מדהימה להמיס אותי כל פעם מחדש.
בכל פעם שיר אחר שלהם כובש אותי ולא יוצא מהוריד לאורך זמן... וכעת, השיר הזה באמת מסרב להתנתק ממני.