יום שני, 28 בפברואר 2011

גרסת כיסוי (א')

האמת היא שבכלל תכננתי לכתוב פוסט ארוך, מושקע, ומלווה במיקסטייפ שיתעסק במוזיקה צרפתית אהובה עליי. אך לבסוף, החלטתי בעקבות התכתבות מעניינת עם ידיד מהמרחקים, ליצור רשימה של קאברים אהובים עליי במיוחד. (מוכרחה לציין, שהבחירה נבעה גם מעצלנות משוועת).
אני משערת, שהדבר יתבצע בכמה שלבים, לכן כעת אפרסם רק מספר קאברים נבחרים.

גרסת הכיסוי שתפתח את הפוסט מתקשרת בכל זאת לרעיון הראשוני של הפוסט הצרפתי.
ביצוע של  pomplamoose המקסימים לשיר יפיפה של אידית פיאף (שתמיד מקושרת אצלי לסיפור על מזחלת ודגי סלמון: (דקה 7:40))

(מומלץ להישאר עד הסוף. או ליתר דיוק עד 2:30 והלאה, פומפלמוס תמיד מפתיעים בסוף..)

2) וידוי: אני אוהבת את ביונסה! (היה קשה להוציא את זה החוצה). אבל הפעם, אני חושבת ש ceo התעלו מעליה בקאבר הבא:


3) הקאבר האחרון להיום, שמלווה אותי בריקודים מאולתרים אין סופיים:
האמת היא שבזכות השיר הזה בכלל התאהבתי ב The XX. בחודשיים האחרונים, הם תפסו מקום נרחב ברשימת ההשמעה שלי, אולי אחריי האזנה לכיסוי שלהם לפלורנס והמכונות תוכלו להבין את הסיבות.

*מצורף בזאת קישור בונוס אינסטרומנטלי, בלי קשר לגרסאות הכיסוי. פשוט אחד מפסקולי הלילה המועדפים עליי (וכשאני חושבת על זה לעומק, ללא ספק הפסקול הכי טוב להאזין לו בנהיגה לילית)    לינק לילי


יום שלישי, 22 בפברואר 2011

נאיביות. וגם: איך לא רציתי לדבר על האלבום החדש של רדיוהד, ועשיתי את זה בלי לשים לב למרות זאת..

מאז יום שישי, כשהופץ האלבום החדש של רדיוהד, הספקתי להאזין לו אינספור פעמים.
מידי פעם בלופים, מדי פעם עם קפיצות לצדדים ולמקומות שונים לחלוטין, לפניי השינה, בזמן ההתעוררות- בדיוק כמו עוד מליונים שתופסים מהלהקה הזו גאונים בלתי מעורערים. 
הגיע הרגע שבו שאלתי את עצמי, עד כמה האלבום הזה באמת מוצלח, שכולם מהללים ומשבחים אותו, האם אנחנו צריכים "להשתחוות" לאלבום רק בגלל השם?.. אל תבינו אותי לא נכון, אני כן חושבת שזה אלבום מיוחד, מעניין ויש שם כמה שירים שלא יוצאים לי מהראש כרגע, אבל בסופו של דבר, אני לא רוצה להקדיש לו פוסט (*דבר שלמעשה קרה גם ככה..בוז לעצמי), כי אני בטוחה שבעוד אלפיי בלוגים ימצאו סיכומים יותר מוצלחים משלי לאלבום- למשל חסר תרבות הבלוג של אמרי, שלדעתי פוגע בול בנקודות הנכונות.

אם כך, ניגש לעניינים אחרים!
משום מה יצא לי להזכיר את Animal Collective בעקיפין פעמיים השבוע (אזכור 1). ההיכרות שלי עמם איננה חדשה, אך אני מוכרחה לציין שלא מיד חיבבתי אותם. מנגד לכך, בתוך שתי האזנות בלבד, ידעתי שהשיר הבא הוא בדיוק בשבילי. מתאים בצורה בלתי רגילה לתחושות של הימים האחרונים.
לאחר בדיקה קצרה, התברר לי, בפעם השנייה השבוע, שמאחוריי הצלילים היפים מסתתר לו קשר הדוק
ל- Animal Collective בדמותו של דיויד פורטנר (הרי הוא: Avey Tare). 
אליו מצטרפת  Kristín Anna Valtýsdóttir (קריסטין- אנה+ שם איסלנדי בלתי ניתן להגייה) שהשתייכה בעבר לmúm הרכב איסלנדי שאני אוהבת במיוחד. אם כך, שילוב של השניים (שגם חיו כזוג עד 2010) יכל להביא רק תוצאות מוצלחות.

סיבות שככל הנראה גרמו לחיבה שלי לשיר הנפלא הזה:
*אני אוהבת שירים שנפתחים בשריקות
*יש בו מעין מלנכוליות מלטפת, משהו שנעים להיות קצת מסוגר לצידו, להירדם לתוכו.
*המילים. כשהסתכלתי על מילות השיר, הבנתי שלאהוב אותו, יהיה דבר מוצדק ביותר
*הוא מתאים לרגעים של געגוע it fits in the moments of missing



ועוד פינוק מאותו בית יוצר -http://www.youtube.com/watch?v=yeqTpnEdQJM&feature=related

יום ראשון, 20 בפברואר 2011

היא אומרת שאני רוקדת כמו ברווז על אקסטזי- ככל הנראה היא גם צודקת!

חופש?

שלושה חודשים של עבודה, 45 דק' על הבמה, וזהו זה עבר.
הייתי בטוחה שסיום התקופה העמוסה הזו תביא עמה תחושה אמיתי של חופש, או לפחות הקלה עצומה.
במקום זה, מצאתי את עצמי יום שלם על סף דמעות, לא מאמינה שההפקות נגמרו.
רגשות מוזרים, תהליך שגזל ממני אין ספור שעות וככל הנראה גם את השפיות שלי בחודש האחרון...
ולפתע, הכל קורס לתוך כלום. הלב חוזר לפעום כרגיל ולא לפי קצב החזרות הקבועות. בעוד בדיוק שעה מעכשיו לא אדע מה לעשות עם עצמי.

כבר כמה ימים מראש תכננתי לכתוב פוסט על חופש. חופש אמיתי.
לכן, למרות שכרגע אלו לאו דווקא התחושות שמלוות אותי, ולמרות שבמקום ללכת לחגוג קצת בשדות הסמוכים (כפי שתכננו במקור), סתם הלכנו לאכול המבורגר, השיר הבא מסמל בשבילי חופש.
דווקא לא המילים של השיר, אלא האווירה שלו והקליפ שמלווה אותו. מי לא היה רוצה יציבה כל כך טובה? ללכת על חבל וגם לשיר בו זמנית, זה כמעט יותר קשה מבימוי של הפקה..
*השיר מתוך האלבום "East Of Eden" של Taken By Trees - פרויקט הסולו של ויקטוריה ברגסמן (במקור סולנית להקה נחמדה ביותר שנקראת Concretes). היא משתייכת לאיזה תת ז'אנר צ'ילוויב שכזה, אבל לא חשובה לי ההגדרה, העיקר היא המוזיקה שלה, שמקסימה אותי כבר במשך תקופה ארוכה. 




כעת: מצאו את ההבדלים! מובטח פרס למנחשים נכונה...




יום ראשון, 13 בפברואר 2011

לילות אין סופיים



החיים שלי התהפכו לחלוטין.
לילה ושינה, הן שתי מילים מנוגדות לחלוטין מבחינתי כרגע, דבר שמקשה על התפקוד שלי ביום יום כמובן.
אך בינתיים, הלילות האלו, באמצעות כל שעות חוסר השינה שלי, מזמנות אליי את רגעי המוזיקה היפים ביותר של היום.
בעצם של הלילה.

זהו כמובן הזמן האידילי לשבת בחושך וליצור פסקול לילי עדין.
לפחות אוכל להאזין לפסקול הלילי שלי בהמשך הארוך ונטול השינה שצפוי לי גם היום ככל הנראה.

לכל חובבי הלילה או בעלי נדודי השינה למיניהם- פסקול של לילה אין סופי




יום חמישי, 10 בפברואר 2011

מגדלור חדש

מספר מקרים לא נעימים שאירעו לי בימים האחרונים, וביניהם התמודדות מרגיזה מול גוף סמכותי אטום, מפגש לא מוצלח בין הראש שלי לפינתו המחודדת של חלון (שתוצאתו הייתה דימום לא מבוקר), והבהלה שבהבאת כל עבודת הבימוי של החודשים האחרונים אל הכתב, התישו אותי לחלוטיןעל סף השבירה, הייתי מוכרחה לקחת צעד אחורה, להביט על הכל לרגע אחד מבחוץ, לנשום עמוק.
רסיסי מוזיקה חדשים להם ציפיתי זמן רב הונחו לצידי, אך לא הייתי מסוגלת להעניק להם את תשומת הלב הראויה, מנותקת לחלוטין החלטתי לשמור אותם לרגעים מתאימים יותר.
המשכתי לשוטט, מחפשת אחר מנגינה שתוכל לשמש פסקול מתאים לשבוע העמוס הזה, פסקול שיציל אותי מפניי הקריסה הצפויה ששלחה לי את אותותיה ממעבר לפינה.
בהיתי לרגע בחלל האוויר, תוך כדי האזנה דווקא למוזיקת הקיץ שסימלה עבורי את סיומה של השנה הקודמת, הצלחתי לזהות קרן אור בתוך ערפל הזיכרונות המוזר, שעטף אותי באותה עצבות ישנה.
כשהייתי קטנה, סיפרו לי סיפור על טיבם של מגדלורים. בדמיוני ניצב ממש כמו אז, אותו ספן אשר איבד את דרכו בים, ובעזרת אותו מגדלור, השולח אליו קרן אור ענקית, הוא מצליח לשוב אל הנמל ואל ביתו. 
מאותו הרגע ידעתי שאני אוהבת מגדלורים.
מצאה חן בעייני העובדה שתמיד יהיה שם מישהו שיוכל לכוון אותי אל הדרך הנכונה, אור שיעניק תקווה.
במבחן המציאות הרעיון לא תמיד הוכיח את עצמו, למשל השבוע האחרון, בו מצאתי עצמי לבד, די אבודה.
אך ממש לקראת סיומו של היום, מצאתי לי מגדלור חדש-
The Lighthouse And The Whaler
  
כנראה עוד אחת מן הלהקות, שמצאו חן בעייני כבר משמיעה ראשונה. 
הפתעה משמחת, הייתה הגילוי על דרך הקמת הלהקה, שהחלה את דרכה לאחר ניגון אקראי באמצע שדה.
בזמן שהמתינו לצילום משותף, הרימו השלושה את כלי הנגינה שלהם, החלו להשמיע מספר צלילים שהפכו במהרה לשיר, ומשם הדרך להחלטה על הקמת להקה משותפת הייתה קצרה מאוד.
אני מאמינה, ששלושת העלמים הצעירים מאוהיו יישארו לצידי כעת למשך תקופה, ואפילו נוטה לפתח תקוות שווא שקרן האור החדשה שלהם תצליח לכוון אותי בזמן הקרוב אל הדרך הנכונה.
אולי, אדע איך לשוב הביתה.

יום שני, 7 בפברואר 2011

יום ראשון, 6 בפברואר 2011

נדודי שינה, שנת יתר והמוזיקה שביניהם

תקופה ממושכת שבה אני לא מצליחה להירדם בלילות. מתהפכת מצד לצד, לצדם של אי אילו פסקולים ליליים.
אתמול נחצו אפילו הגבולות שלי בתור אחת שממילא לא ישנה הרבה. שעתיים של שינה, מול יום עמוס שעמד בפתח.
בדרכי אל התחנה, אחריי שתיית כמות לא מבוטלת של מיץ פסיפלורה (נגמר אתמול מיץ התפוזים*), הייתי מוכרחה למצוא דרך להתעורר ומיד. דרך זו נמצאה ללא קושי מרבי באמצעות השיר הבא:
The Go! Team- Buy Nothing Day 


כמובן שההתעוררות המזויפת הזו לא החזיקה מעמד יותר ממספר שעות, אחרי שעתיים בצוותא עם קפקא נפלתי אל המיטה ונרדמתי. ישנתי כל כך טוב, כל כך הרבה, כל כך חזק- עד שהייתי בטוחה שחלפו להם כמה ימים. אולי זה בזכות האלבום שלצידו נרדמתי; "Hardcore Will Never Die, But You Will". 
Mogwai ואני דווקא לא תמיד היינו בקשרי ידידות טובים, אבל מהרגע שבו הודלף האלבום הנוכחי, הנפילה שלי לתוכו הייתה מיידית. כנראה שאלה של הרגע הנכון והנקודה הנכונה בחיים. 
היום, שניה אחריי שאחד משירי האלבום (דווקא את שמו לא אציין) ניפץ אותי לרסיסים, הצלחתי סוף סוף לישון. 



יום שישי, 4 בפברואר 2011

החורף סוף סוף כאן

לאחר ציפייה ממושכת ביותר- הגיע החורף אל מחוזותיי.
סיבה מוצדקת לשלוף מגפיי גומי, סוודרים גדולים וצעיפים מחממים.
אך בסוף היום, אחריי שהשלכתי את כל אלו הצידה כדי להתכרבל במיטה החמימה (עם חיוך גדול וקצת עייף), לחצתי פליי במערכת וברקע החלו להתנגן הצלילים הנפלאים של Seabear להקת האינדי פולק האיסלנדית.
לפניי כשבוע זכיתי לקבל במתנה את אלבומם "we built a fire" שיצא ב2010, ולפתע צללתי שלוש שנים אחורה.
אז שמעתי לראשונה את Seabear (הודות לאחותי יש לציין..), והם היו עבורי מעין פתיחת דלת אל מוזיקת האינדי על כל סוגיה.
ועכשיו, אפילו בפעם המיליון שאני מאזינה לאיסלנדים החביבים עליי, הם מסוגלים לגרום לי לרעוד, לחייך, לדמוע,ולהיזכר שכרגע החורף באמת כאן.
*השיר הראשון ששמעתי. מאז לא יכולה להיגמל מהם. (מתוך האלבום הראשון "The Ghost That Carried Us Away")



**Leafmask- מתוך האלבום החדש, ביצוע מקרי בצדו של רחוב במהלך סיבוב ההופעות שלהם  (מוצלח יותר מהביצוע שבאלבום לפי דעתי). 


***ישנן שמועות שחבריי הלהקה מתחילים לעבוד על חומר חדש... אבל עד אז, גם קריירת הסולו החדשה של Sóley  חברת הלהקה יכולה להנעים לכם את מזג האוויר החורפי הנהדר הזה.
http://www.myspace.com/ssoolleeyy

יום חמישי, 3 בפברואר 2011

מיקס טייפ?

אני משערת שכבר זמן רב רציתי לעשות את זה- לשים במקום כלשהו את כל המוזיקה שמתחשק לי ולכתוב עליה ככל העולה על רוחי. פשוט לא היה לי האומץ. אבל זה פעפע שם ועם תוספת של מספר אנשים שנסכו בי מעט ביטחון, כנראה שהגיע היום.

האמת היא שהתכנון המקורי, היה לקרוא לבלוג "מיקס טייפ". אך לצערי גיליתי שכבר קיים אחד כזה, והוא גם טוען שהוא מפלצת של מיקס טייפים, אז החלטתי לא להתעסק איתו. פס-קול עדיף בכל מקרה.
הפסקול השבועי הראשון שלי- הפעם ללא קטגוריה ברורה וללא כל קשר של סיבה ותוצאה.

1.http://www.youtube.com/watch?v=g2V3jp3e1Fg- pull yourself together and fall in love with me- cold mailman



3. http://www.youtube.com/watch?v=NaZCpqAUitY- Fleet Foxes- Helplessness Blues

*הערות ממוספרות:
1.cold mailman מגיעים הישר מנורווגיה, השיר הזה שמככב אצלי ברשימת ההשמעה כבר כמה שבועות נלקח מתוך האלבום Relax the mountain will come to you  שיצא באוקטובר שנה שעברה.

2. מתוך הצמד של king of convenience, יצא לו אריק גלומבק (או לפחות כך אני מאמינה שקוראים לו..) להופיע גם בהרכב הנ"ל. התוצאה יפה להפליא. מי אמר שג'ינג'ים הם הילדים של השטן?

3. לכבוד יציאת האלבום המתקרבת(3 במאי) של ה"שועלים החמקמקים"- fleet foxes אחת מלהקות הfolk האהובות עליי, התפרסם לפניי מספר ימים  שיר הנושא מתוך האלבום. בלוז חסר ישע. 

*כמו כן, ראוי לציין בפוסט שפותח את הבלוג: ההופעה הראשונה של Cannons Of Pedro- להקה ישראלית ומוצלחת ביותר, הצליחה לגרום לי להגיע עד עיר הקודש באחד הימים הכי גשומים שהיו השנה ולהרגיש את החום של הקיץ למרות הכל. יש תקווה.http://www.myspace.com/cannonsofpedro/music/songs/Heartbroken-Song-1-Alice--75714014