נאיביות. וגם: איך לא רציתי לדבר על האלבום החדש של רדיוהד, ועשיתי את זה בלי לשים לב למרות זאת..

מאז יום שישי, כשהופץ האלבום החדש של רדיוהד, הספקתי להאזין לו אינספור פעמים.

מידי פעם בלופים, מדי פעם עם קפיצות לצדדים ולמקומות שונים לחלוטין, לפניי השינה, בזמן ההתעוררות- בדיוק כמו עוד מליונים שתופסים מהלהקה הזו גאונים בלתי מעורערים. 

הגיע הרגע שבו שאלתי את עצמי, עד כמה האלבום הזה באמת מוצלח, שכולם מהללים ומשבחים אותו, האם אנחנו צריכים "להשתחוות" לאלבום רק בגלל השם?.. אל תבינו אותי לא נכון, אני כן חושבת שזה אלבום מיוחד, מעניין ויש שם כמה שירים שלא יוצאים לי מהראש כרגע, אבל בסופו של דבר, אני לא רוצה להקדיש לו פוסט (*דבר שלמעשה קרה גם ככה..בוז לעצמי), כי אני בטוחה שבעוד אלפיי בלוגים ימצאו סיכומים יותר מוצלחים משלי לאלבום- למשל חסר תרבות הבלוג של אמרי, שלדעתי פוגע בול בנקודות הנכונות.

אם כך, ניגש לעניינים אחרים!
משום מה יצא לי להזכיר את Animal Collective בעקיפין פעמיים השבוע (אזכור 1). ההיכרות שלי עמם איננה חדשה, אך אני מוכרחה לציין שלא מיד חיבבתי אותם. מנגד לכך, בתוך שתי האזנות בלבד, ידעתי שהשיר הבא הוא בדיוק בשבילי. מתאים בצורה בלתי רגילה לתחושות של הימים האחרונים.
לאחר בדיקה קצרה, התברר לי, בפעם השנייה השבוע, שמאחוריי הצלילים היפים מסתתר לו קשר הדוק

ל- Animal Collective בדמותו של דיויד פורטנר (הרי הוא: Avey Tare). 

אליו מצטרפת  Kristín Anna Valtýsdóttir (קריסטין- אנה+ שם איסלנדי בלתי ניתן להגייה) שהשתייכה בעבר לmúm הרכב איסלנדי שאני אוהבת במיוחד. אם כך, שילוב של השניים (שגם חיו כזוג עד 2010) יכל להביא רק תוצאות מוצלחות.

סיבות שככל הנראה גרמו לחיבה שלי לשיר הנפלא הזה:

*אני אוהבת שירים שנפתחים בשריקות

*יש בו מעין מלנכוליות מלטפת, משהו שנעים להיות קצת מסוגר לצידו, להירדם לתוכו.

*המילים. כשהסתכלתי על מילות השיר, הבנתי שלאהוב אותו, יהיה דבר מוצדק ביותר. 

*הוא מתאים לרגעים של געגוע it fits in the moments of missing

ועוד פינוק מאותו בית יוצר -http://www.youtube.com/watch?v=yeqTpnEdQJM&feature=related